סילביו בלאו (1958-2014)

סילביו נולד במונטווידאו, אורוגוואי, ב-15 אוגוסט 1958. הוא היה בן בכור לרוברטו, ניצול שואה מבלגיה, שהגיע לדרום אמריקה עם הוריו כמה שנים אחרי המלחמה, ולסליה, ילידת קולוניה סוויסה, עיירה קטנה בדרום אורוגוואי, לשם הוריה היגרו מלבנון בתחילת המאה העשרים.

בשנותיו הראשונות סילביו חי במונטווידאו עם משפחתו – הוריו ושני אחיו הצעירים, ברנרדו ודני. את חופשות הקיץ היו מבלים בקולוניה סוויסה, שם גרה כל משפחתה הענפה של אמו – הסבים, הדודים ובני הדודים.

כאשר סילביו היה בן תשע, רוברטו מצא עבודה בבואנוס אייריס, ולאחר כשנה בה היה עובד בארגנטינה וחוזר הביתה רק בסופי שבוע, בשנת 1969 הוא העביר את כל המשפחה לבואנוס אייריס. שם סילביו סיים את בית הספר היסודי ואת תיכון "אורט" במגמת כימיה, כאשר את זמנו הפנוי הוא מבלה בתנועת נוער "השומר הצעיר".

בשנת 1978, בגיל 19, סילביו עלה לארץ עם כל משפחתו. חברו לכך מספר גורמים. סילביו היה ציוני מאוד וחלם על חיים בקיבוץ, ולצורך כך נרשם ללימודים במדעי החקלאות באוניברסיטה העברית. הזמן התאים לכל המשפחה לעזוב את ארגנטינה: האח האמצעי, ברנדרו, בדיוק נכנס לתיכון, והאח הצעיר ,דני, סיים בית ספר יסודי. היו אלה ימי מלחמת הגנרלים בארגנטינה, וההורים דאגו במיוחד לבנם הבכור, שהיה בעל מודעות פוליטית גבוהה, עם חברים פעילים בתנועות השמאל.

וכך, בינואר 1978, סילביו ומשפחתו נחתו בארץ והגיעו למרכז קליטה בקריית ים, שם גרו חצי שנה עד שהשתקעו בקריית גת. סילביו עבר למעונות הסטודנטים בירושלים, שם עשה שנת מכינה ולמד שנה ראשונה ללימודי התואר, ואח"כ המשיך את הלימודים בפקולטה לחקלאות ברחובות. אחיו ברנרדו למד בתיכון כפר סילבר, והאח הצעיר דני למד בפנימיית חוות הנוער בירושלים.

לאחר סיום התואר הראשון, סילביו התגייס לנח"ל, ושירת כמדריך במדרשה חקלאית באשחר, בגליל. לאחר כשנה וחצי בצבא, החליט להתנדב לשירות קרבי בגדוד צנחנים, והוא עשה שוב טירונות – הפעם קרבית. את שירותו הצבאי סיים כמ"כ בגדוד 50 של הנח"ל, גדוד שסופח לחטיבת הצנחנים.

בשנת 1984, השנה האחרונה של שירותו הצבאי, סילביו פגש את ציפי, ולאחר חודש בלבד – כשסילביו עמד להתחיל את הטירונות השנייה – הם התארסו. שנה לאחר מכן, ב3 יולי 1985, הם התחתנו.

לקראת סיום השירות הצבאי, סילביו התלבט לגבי עתידו המקצועי. היה לו תואר ראשון במדעי החקלאות, אבל לא ראה את עתידו במקצוע זה. כאשר ראה מודעה בעתון על קורס מדריכי תיירות, סילביו נמשך לרעיון – נראה היה שזו עבודה שתשלב בין אהבתו לנופי הארץ ולטבע לבין היותו אדם חברותי ומנהיג מלידה – והוא נרשם לקורס.

הקורס היה אינטנסיבי וחוויתי. סילביו יצר קשרי חברות שנמשכו לכל אורך חייו. הוא סיים את קורס מורי הדרך בשנת 1987, כאשר לקראת סיום הקורס נולד בנו הבכור, מור. לאחר מכן – בהפרשים קטנים של שנה וחצי ושנתיים וחצי – נולדו אחיו, עמרי ואוריאל.

סילביו היה איש משפחה מסור, שעבד קשה כדי לפרנס את משפחתו. הוא התמחה בהדרכת צליינים, שהגיעו בקבוצות מדרום אמריקה, ארה"ב, ספרד ופורטוגל. סילביו היה חוזר כל פעם לאחר שבוע אינטנסיבי, בו היה מבלה שעות ארוכות עם התיירים, ומספר אנקדוטות וסיפורים על ה"פיקודים" שלו. עם הזמן, הוא פיתח "הומור של מורי דרך", והיה אוסף את הבדיחות והסיפורים. הרבה לפני שהתפתחו קבוצות ווטסאפ, סילביו היה שולח את הסיפורים לרשימת חברים במייל או בהודעות טקסט.

הסימנים הראשונים למחלת ה-ALS היו תמימים לכאורה ולא העידו על הסערה שעומדת בפתח שתשנה את חייו מקצה לקצה. הוא הרגיש שמספר אצבעות ביד ימין חלשות ומגיבות באיטיות. רק לאחר שפעם או פעמיים נשמטה כוס מידיו והבעיה לא השתפרה עם הזמן, הוא החליט שצריך ללכת להיבדק. תהליך האבחון ארך מספר חודשים עד שבסוף דצמבר 2011 אובחן כחולה במחלה. שלושים חודשים לאחר מכן, ב-8 יולי 2014, סילביו הלך לעולמו.